עברית / العربية English
         
 
 

 


 
 
News & Updates
בקרוב יעלה אתר אינטרנט חדש לחממה החברתית
---------------------------------------------------
פורסמו שמות הזוכים והתמונות בתחרות הצילום בעיר עכו!
לצפייה לחצו כאן
---------------------------------------------------
מוזמנים להתעדכן בדף הפייסבוק שלנו!
להצטרפות לחצו
---------------------------------------------------
לקריאה נוספת, בקרו אותנו בבלוג החממה החברתית
לכניסה לחצו כאן
---------------------------------------------------
       > Save As


Save As                                                  

סטודנטים: רשא זרייק, פולינה גלוזמן ונעה פרנקפורט
מנחות: אדר' מיכל יוקלה
שם הקורס: דיור בר השגה
סמסטר: חורף תשע"ג

הקורס "דיור בר השגה" משלב היבטים של מדיניות דיור ואדריכלות של דיור בכלל ודיור בר השגה בפרט. במסגרת התרגיל ביצענו מחקר על שכונת ואדי ניסנאס בחיפה, ובו התמקדנו בשוק הדיור והתושבים, ניהלנו שיחות עם הקהילה וניסינו להבין את האתגרים העומדים לפניה. שכונת ואדי ניסנאס מהווה מוקד עירוני-חברתי-תרבותי ייחודי לאוכלוסייה הערבית בחיפה. השכונה מתאפיינת במרקם ייחודי והיסטורי, בצפיפות גבוהה ובמחסור בשטחים פתוחים. מלאי הדיור בשכונה מצומצם וברובו במצב פיזי מדורדר, עם מיעוט של יחידות דיור קטנות אשר אינן מתאימות למשקי הבית הגדולים. בנוסף- קיים אחוז גבוה של דירות בבעלות מנהל מקרקעי ישראל אשר מנוהלת על ידי חברת "עמידר". "עמידר" אשר אינה מסוגלת לכלכל ולתחזק את המבנים שברשותה פועלת למכירת נכסיה. בנוסף קיים קושי בקבלת משכנתאות לתושבים לרכישת דירות בשכונה. כמו כן, למבנים רבים בשכונה ישנן זכויות בניה בלתי מנוצלות מחוסר צורך או תקציב.
הפיתרון ליצירת מגורים ראויים וברי השגה המאפשרים חיים קהילתיים עשירים עמד מאחורי הגדרת אוכלוסיית היעד מהמגזר הערבי ותמהיל דיור של זוגות צעירים ומשפחות גדולות. הכלים התכנוניים הם שימור ועיבוי של מבנים קיימים. לצורך כך הגדרנו מיהם האנשים אשר יוכלו לקחת חלק ביישום הפתרון - חברה משכנת, תושבים ויזם פרטי.
ראשית, בחרנו במבנה היסטורי לשימור עם קומת מסחר ושתי דירות אשר נמצא בסמוך לרחוב הראשי של הואדי. מבנה זה שייך ל"עמידר" ולכן יש לקנות אותו. שנית, יש לעשות עסקת חליפין בדירות עם בעלי המבנה הסמוך אשר מכיל קומה אחת עם זכויות בנייה לשלוש קומות נוספות. לשם כך, נרתום יזם פרטי כמשקיע. בנוסף, נחפש בואדי פועלי בניין שיהוו כוח עבודה בתמורה להנחה בקניית דירות. כך נשפץ ונשמיש את מבנה האבן הקיים ונבנה קומות נוספות על המבנה הסמוך. את הדירות במבנה האבן ושתיים נוספות במבנה החדש יקבל היזם, ושתי דירות נוספות יוקצו לפועלי הבניין בהנחה. העיבוי משאיר שתי דירות נוספות שיהיו בבעלות משותפת של היזם עם הדיירים החדשים אשר יוכלו להשלים את הקנייה בחלוף הזמן.
במהלך התכנון התחשבנו במסורת הבית של האוכלוסייה הערבית ולכן הוחלט לתכנן מרחבים ציבוריים גדולים בדירות אשר יהוו לב לבית ולמשפחה´ בשונה ממסורת הבניה במערב. המטבחים אינם חלק ממרחבים אלו, אלא מנותקים למחצה על מנת לתת את הפרטיות הרצויה לנשות המשפחה. כמו כן ניתן מענה למשפחות המחפשות חדרי ילדים משותפים, צורך חשוב אך נדיר בשוק הדיור בישראל כיום. מבחינת החומרים והחזות של המבנה האחורי החדש הוחלט לייצר שפה נקייה אשר מתאימה את עצמה לוואדי ולא מתחרה במרקם ההיסטורי הקיים.
לסיכום, החזקה העתידית בואדי תהיה לא רק בעלות פרטית, אלא שילוב שלה עם שכירות ודיור ציבורי. אם נפעיל את אותה מדיוניות במבנים נוספים בואדי נוכל ליצר יותר בעלות פרטית על מבנים, מאשר בעלות של מנהל מקרקעי ישראל, ולייצר הרגשת שייכות קהילתית גבוהה יותר של תושבי הואדי לשכונה.
 
 
   שם הפרוייקט: כל הדרכים מובילות אל הים 
שם הסטודנט: ליאת אורן
שם המנחות: פרופ"ח אליסה רוזנברג, פרופ"ח יעל מוריה, אדר' רבקה שטרנברג ואדר' נוף נעמה  
                   מישר
שם הקורס: תכנון נוף 60 , נוף כסוכן פעיל (סטודיו נוף חדרה)
סמסטר: חורף תשע"ג
 
חדרה בורכה בחוף-ים באורך 7 ק"מ. החוף מכיל ערכים רבים, מחברתיים ועד אקולוגיים. לאורך השנים החופים הוזנחו ואף ננטשו ע"י חלק מתושבי העיר למעט אלו הגרים בסמיכות לחוף, תושבי גבעת אולגה. תוכנית מתאר חדרה 2020 מציגה חיבור חדש  אל הים באמצעות שדרה מרכזית באורך של 7 ק"מ ממזרח העיר למערבה. לשדרה זו בעיות של הליכוּת ומרחק והתמוהה שבהן היא נקודת הסיום, "שער הכניסה" לחוף בפרויקט הדיור הפרטי והנופש 'כפר הים', השנוי במחלוקת משפטית וחברתית. הכניסה דרך הפרויקט אמנם חופשית אך גדרות גבוהות מונעות תחושה נוחה וציבורית.
בעקבות ובמקביל לעבודה מול התושבים בפעילות הקבוצתית, חיפשתי מהי הדרך האמתית אל הים בה צועדים אנשי חדרה בכלל וגבעת-אולגה בפרט. מהי אותה דרך שיוצרת חוויה קדם-חופית אשר למעשה יכולה רק באמצעות הגדרה והסדרה "להפעיל" את החוף כולו. מהי אותה דרך שתגרום להנכחת הים בעיר.
 גילתי דרכים ולא דרך, כאלה לא פורמליות, שאינן שדרה מרכזית, וכאלה שפשוט עוברות ברחובות שונים לעבר הים. דיברתי עם אנשים על הדרכים המועדפות עליהם והלכתי בהן בכדי להבין את ייחודיותן. וכך קיבלתי סט של דרכים יומיומיות אשר הופכות את ההליכה לים לחוויה רגלית, חברתית וציבורית. 
אלמנט נוסף ומהותי בחיפוש והגדרת הדרכים הוא נקודות התחלתן, אותן בחרתי למקם בתחנות האוטובוס הפזורות בשכונה, וזאת ע"מ לאפשר קישור לכלל חדרה וכלל האוכלוסיה. 
 
נבחרו לתכנון 5 דרכים, כל אחת בעלת חוויה שונה ושם מאפיין: 
אדם לעצמו מציגה חוויה של התבודדות ונוף בתולי.
שוטטות עוברת ברחובות אקראיים, סימון מרחק מהים ועצי אשל הנטועים לאורכה מעידים על הגעה לים.
עירוניות הדרך הראשית והקצרה ביותר לים. מצד אחד עוברת  במרחב מקומי המשקף את השכונה ומצד שני יכולה להכיל פרוגראמות עירוניות של מסחר.
מאספת - אדם לאדם עוברת בשכונות השיכונים ומייצרת מקומות מפגש והתאספות לאורכה. הדרך אוספת לתוכה את דרי השכונה בדרכם לים.
אדם לטבע דרך העוברת במרחב טבעי אשר נצפו בו ע"פ סקרים בע"ח, הדרך מהווה מפגש עם הטבע .
 
 
 
   חדרה בורכה בחוף-ים באורך 7 ק"מ. החוף מכיל ערכים רבים, מחברתיים ועד אקולוגיים. לאורך השנים החופים הוזנחו ואף ננטשו ע"י חלק מתושבי העיר למעט אלו הגרים בסמיכות לחוף, תושבי גבעת אולגה. תוכנית מתאר חדרה 2020 מציגה חיבור חדש  אל הים באמצעות שדרה מרכזית באורך של 7 ק"מ ממזרח העיר למערבה. לשדרה זו בעיות של הליכוּת ומרחק והתמוהה שבהן היא נקודת הסיום, "שער הכניסה" לחוף בפרויקט הדיור הפרטי והנופש 'כפר הים', השנוי במחלוקת משפטית וחברתית. הכניסה דרך הפרויקט אמנם חופשית אך גדרות גבוהות מונעות תחושה נוחה וציבורית.
בעקבות ובמקביל לעבודה מול התושבים בפעילות הקבוצתית, חיפשתי מהי הדרך האמתית אל הים בה צועדים אנשי חדרה בכלל וגבעת-אולגה בפרט. מהי אותה דרך שיוצרת חוויה קדם-חופית אשר למעשה יכולה רק באמצעות הגדרה והסדרה "להפעיל" את החוף כולו. מהי אותה דרך שתגרום להנכחת הים בעיר.
 גילתי דרכים ולא דרך, כאלה לא פורמליות, שאינן שדרה מרכזית, וכאלה שפשוט עוברות ברחובות שונים לעבר הים. דיברתי עם אנשים על הדרכים המועדפות עליהם והלכתי בהן בכדי להבין את ייחודיותן. וכך קיבלתי סט של דרכים יומיומיות אשר הופכות את ההליכה לים לחוויה רגלית, חברתית וציבורית. 
אלמנט נוסף ומהותי בחיפוש והגדרת הדרכים הוא נקודות התחלתן, אותן בחרתי למקם בתחנות האוטובוס הפזורות בשכונה, וזאת ע"מ לאפשר קישור לכלל חדרה וכלל האוכלוסיה. 
 
נבחרו לתכנון 5 דרכים, כל אחת בעלת חוויה שונה ושם מאפיין: 
אדם לעצמו        מציגה חוויה של התבודדות ונוף בתולי.
שוטטות    עוברת ברחובות אקראיים, סימון מרחק מהים ועצי אשל הנטועים לאורכה מעידים על הגעה לים.
עירוניות     הדרך הראשית והקצרה ביותר לים. מצד אחד עוברת  במרחב מקומי המשקף את השכונה ומצד שני יכולה להכיל פרוגראמות עירוניות של מסחר.
מאספת - אדם לאדם     עוברת בשכונות השיכונים ומייצרת מקומות מפגש והתאספות לאורכה. הדרך אוספת לתוכה את דרי השכונה בדרכם לים.
אדם לטבע     דרך העוברת במרחב טבעי אשר נצפו בו ע"פ סקרים בע"ח, הדרך מהווה מפגש עם הטבע .
 
 
 
   חדרה בורכה בחוף-ים באורך 7 ק"מ. החוף מכיל ערכים רבים, מחברתיים ועד אקולוגיים. לאורך השנים החופים הוזנחו ואף ננטשו ע"י חלק מתושבי העיר למעט אלו הגרים בסמיכות לחוף, תושבי גבעת אולגה. תוכנית מתאר חדרה 2020 מציגה חיבור חדש  אל הים באמצעות שדרה מרכזית באורך של 7 ק"מ ממזרח העיר למערבה. לשדרה זו בעיות של הליכוּת ומרחק והתמוהה שבהן היא נקודת הסיום, "שער הכניסה" לחוף בפרויקט הדיור הפרטי והנופש 'כפר הים', השנוי במחלוקת משפטית וחברתית. הכניסה דרך הפרויקט אמנם חופשית אך גדרות גבוהות מונעות תחושה נוחה וציבורית.
בעקבות ובמקביל לעבודה מול התושבים בפעילות הקבוצתית, חיפשתי מהי הדרך האמתית אל הים בה צועדים אנשי חדרה בכלל וגבעת-אולגה בפרט. מהי אותה דרך שיוצרת חוויה קדם-חופית אשר למעשה יכולה רק באמצעות הגדרה והסדרה "להפעיל" את החוף כולו. מהי אותה דרך שתגרום להנכחת הים בעיר.
 גילתי דרכים ולא דרך, כאלה לא פורמליות, שאינן שדרה מרכזית, וכאלה שפשוט עוברות ברחובות שונים לעבר הים. דיברתי עם אנשים על הדרכים המועדפות עליהם והלכתי בהן בכדי להבין את ייחודיותן. וכך קיבלתי סט של דרכים יומיומיות אשר הופכות את ההליכה לים לחוויה רגלית, חברתית וציבורית. 
אלמנט נוסף ומהותי בחיפוש והגדרת הדרכים הוא נקודות התחלתן, אותן בחרתי למקם בתחנות האוטובוס הפזורות בשכונה, וזאת ע"מ לאפשר קישור לכלל חדרה וכלל האוכלוסיה. 
 
נבחרו לתכנון 5 דרכים, כל אחת בעלת חוויה שונה ושם מאפיין: 
אדם לעצמו מציגה חוויה של התבודדות ונוף בתולי.
שוטטות עוברת ברחובות אקראיים, סימון מרחק מהים ועצי אשל הנטועים לאורכה מעידים על הגעה לים.
עירוניות הדרך הראשית והקצרה ביותר לים. מצד אחד עוברת  במרחב מקומי המשקף את השכונה ומצד שני יכולה להכיל פרוגראמות עירוניות של מסחר.
מאספת - אדם לאדם עוברת בשכונות השיכונים ומייצרת מקומות מפגש והתאספות לאורכה. הדרך אוספת לתוכה את דרי השכונה בדרכם לים.
אדם לטבע דרך העוברת במרחב טבעי אשר נצפו בו ע"פ סקרים בע"ח, הדרך מהווה מפגש עם הטבע .
 
 
 
  
הקורס "דיור בר השגה" משלב היבטים של מדיניות דיור ואדריכלות של דיור בכלל ודיור בר השגה בפרט. במסגרת התרגיל ביצענו מחקר על שכונת ואדי ניסנאס בחיפה, ובו התמקדנו בשוק הדיור והתושבים, ניהלנו שיחות עם הקהילה וניסינו להבין את האתגרים העומדים לפניה. שכונת ואדי ניסנאס מהווה מוקד עירוני-חברתי-תרבותי ייחודי לאוכלוסייה הערבית בחיפה. השכונה מתאפיינת במרקם ייחודי והיסטורי, בצפיפות גבוהה ובמחסור בשטחים פתוחים. מלאי הדיור בשכונה מצומצם וברובו במצב פיזי מדורדר, עם מיעוט של יחידות דיור קטנות אשר אינן מתאימות למשקי הבית הגדולים. בנוסף- קיים אחוז גבוה של דירות בבעלות מנהל מקרקעי ישראל אשר מנוהלת על ידי חברת "עמידר". "עמידר" אשר אינה מסוגלת לכלכל ולתחזק את המבנים שברשותה פועלת למכירת נכסיה. בנוסף קיים קושי בקבלת משכנתאות לתושבים לרכישת דירות בשכונה. כמו כן, למבנים רבים בשכונה ישנן זכויות בניה בלתי מנוצלות מחוסר צורך או תקציב.
הפיתרון ליצירת מגורים ראויים וברי השגה המאפשרים חיים קהילתיים עשירים עמד מאחורי הגדרת אוכלוסיית היעד מהמגזר הערבי ותמהיל דיור של זוגות צעירים ומשפחות גדולות. הכלים התכנוניים הם שימור ועיבוי של מבנים קיימים. לצורך כך הגדרנו מיהם האנשים אשר יוכלו לקחת חלק ביישום הפתרון - חברה משכנת, תושבים ויזם פרטי.
ראשית, בחרנו במבנה היסטורי לשימור עם קומת מסחר ושתי דירות אשר נמצא בסמוך לרחוב הראשי של הואדי. מבנה זה שייך ל"עמידר" ולכן יש לקנות אותו. שנית, יש לעשות עסקת חליפין בדירות עם בעלי המבנה הסמוך אשר מכיל קומה אחת עם זכויות בנייה לשלוש קומות נוספות. לשם כך, נרתום יזם פרטי כמשקיע. בנוסף, נחפש בואדי פועלי בניין שיהוו כוח עבודה בתמורה להנחה בקניית דירות. כך נשפץ ונשמיש את מבנה האבן הקיים ונבנה קומות נוספות על המבנה הסמוך. את הדירות במבנה האבן ושתיים נוספות במבנה החדש יקבל היזם, ושתי דירות נוספות יוקצו לפועלי הבניין בהנחה. העיבוי משאיר שתי דירות נוספות שיהיו בבעלות משותפת של היזם עם הדיירים החדשים אשר יוכלו להשלים את הקנייה בחלוף הזמן.
במהלך התכנון התחשבנו במסורת הבית של האוכלוסייה הערבית ולכן הוחלט לתכנן מרחבים ציבוריים גדולים בדירות אשר יהוו לב לבית ולמשפחה´ בשונה ממסורת הבניה במערב. המטבחים אינם חלק ממרחבים אלו, אלא מנותקים למחצה על מנת לתת את הפרטיות הרצויה לנשות המשפחה. כמו כן ניתן מענה למשפחות המחפשות חדרי ילדים משותפים, צורך חשוב אך נדיר בשוק הדיור בישראל כיום. מבחינת החומרים והחזות של המבנה האחורי החדש הוחלט לייצר שפה נקייה אשר מתאימה את עצמה לוואדי ולא מתחרה במרקם ההיסטורי הקיים.
לסיכום, החזקה העתידית בואדי תהיה לא רק בעלות פרטית, אלא שילוב שלה עם שכירות ודיור ציבורי. אם נפעיל את אותה מדיוניות במבנים נוספים בואדי נוכל ליצר יותר בעלות פרטית על מבנים, מאשר בעלות של מנהל מקרקעי ישראל, ולייצר הרגשת שייכות קהילתית גבוהה יותר של תושבי הואדי לשכונה.

 


2013© כל הזכויות שמורות ל “החממה החברתית דיוור וקהילה”
לייבסיטי - בניית אתרים